פסק-דין בתיק ע"פ 46576-04-13

השופטת תמר שרון נתנאל :

1.         לפנינו ערעור על פסק הדין שניתן, ביום 15.4.13, על ידי בית משפט השלום בחדרה (כבוד השופט א. קפלן) בת"פ 27583-09-12, במסגרתו הורשע המערער בעבירת אלימות כלפי אשתו - תקיפת בת זוג, הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 382(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: " חוק העונשין"); בעביר של היזק לרכוש במזיד, לפי סעיף 452 לחוק העונשין ובעבירת איומים - לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

            המערער הורשע בכך, שביום 8.9.12 בהיותם בביתם, הוא איים על אשתו בכך שאמר לה שהוא ירצח אותה ואת שלושת אחיה. בהמשך, תקף המערער את המתלוננת בכך שירק בפניה מספר פעמים, ולאחר מכן - אחז בידו האחת בחלק העליון של שמלתה ובידו השניה אחז בראשה והטיח אותו בקיר מספר פעמים. כתוצאה מכך נגרמו למתלוננת חבלות של ממש - שריטות בבית החזה, נפיחות תת-עורית ורגישות בקרקפת.

            באותן נסיבות אחז המערער במאוורר, השליכו ארצה ושבר אותו. המתלוננת הצליחה לברוח דרך חלון המטבח, על אף שהמערער ניסה למנוע זאת ממנה בכך שאחז בשמלתה.

            המערער הכחיש בבימ"ש קמא את כל עובדות כתב האישום, למעט יריקה שירק על המתלוננת, בה הודה.

2.         ביהמ"ש קמא שמע את עדויותיהן של המתלוננת, אחותה, עדות העובדת הסוציאלית המטפלת במשפחה ועדויות שוטרים וחוקרים וכן הוגש לו תיעוד רפואי בדבר החבלות שנגרמו למתלוננת וצילום של החבלות. מצד המערער נשמעה עדותו שלו וכן עדות מר רועי פרג'ון, אשר הובא על ידי המערער כעד מומחה.

            בימ"ש קמא ביסס את הכרעת דינו על עדותה של המתלוננת, שנתמכה בעדותה אחותה, אליה ברחה המתלוננת לאחר תקיפתה על ידי המערער, אשר העידה שהמתלוננת הגיעה אליה כשהיא בוכה ונסערת וסיפרה לה על אשר אירע ואף ראתה את החבלות על גופה, תוך שהוא קובע, כי דבריה של המתלוננת לאחותה מהווים חריג לעדות שמיעה, מסוג "רס גסטה", שכן מדובר באמרת קרבן אלימות, שנעשתה בסמוך לאחר מעשה האלימות. בנוסף, נתמכה עדות המתלוננת בעדותה של העובדת הסוציאלית, אליה התקשרה המתלוננת עוד ביום האירוע וסיפרה לה על האירוע. המתלוננת אף הגיעה אל העובדת הסוציאלית למחרת בבוקר, ללא קביעת תור מראש, כשהיא מבוהלת וסיפרה לה על מעשי המערער, המתוארים בכתב האישום.

            בנוסף, היו בפני בימ"ש קמא צילומים של החבלות שנגרמו למתלוננת (אשר תוארו גם על ידי החוקרת סמירה אבו אל חסן, אשר גבתה הודעה מהמתלוננת) ותיעוד רפואי, התומך בגרסתה, עדותו של הרופא שטיפל במתלוננת, גם במקרה זה וגם בעבר ועדויות שוטרים, הכל כמפורט בהכרעת הדין.  

            בימ"ש קמא נתן אמון מלא בדברי העדים הנ"ל וקבע שעדויותיהם מתיישבות עם הממצאים האובייקטיביים, דוגמת סימני החבלה. לעומת זאת, בימ"ש קמא לא האמין למערער, אשר הכחיש את כל המיוחס לו למעט יריקה על המתלוננת, בקבעו כי עדותו עשתה רושם מניפולטיבי.

            סופו של דבר, בימ"ש קמא הרשיע את המערער בכל המיוחס לו בכתב האישום וגזר עליו את העונשים הבאים:

            א.         18 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו.

            ב.         6 חודשי מאסר על תנאי, שלא יעבור, במשך 3 שנים מיום שחרורו עבירה של          אלימות פיזית נגד אדם, שעונשה מאסר שנתיים ומעלה ויורשע בה.

            ג.          מאסר על תנאי בן חודשיים, שלא יעבור, במשך 3 שנים מיום שחרורו עבירה של     איומים ויורשע בה.

            מכאן הערעור שבפנינו, המופנה הן נגד הכרעת הדין והן נגד גזר הדין.

הערעור נגד הכרעת הדין

3.         הודעת הערעור נרחבת וכוללת טענות רבות וניתוח לפרטי פרטים, של הראיות שהובאו בפני בימ"ש קמא, ולמעשה היא מהווה יותר כתב סיכומים מאשר הודעת ערעור. 

4.         חלק ניכר מהטענות בערעור ייחד ב"כ המערער לתקיפת ממצאיו של בימ"ש קמא, תוך שהוא מפנה לסתירות ופרכות הקיימות, לטעמו, בעדויות העדים. אינני מוצאת מקום לפרט טענות אלה, באשר הן נוגעות לממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו על ידי בימ"ש קמא.

            עם זאת, בחנתי את טענותיו ולא מצאתי כי הן מצדיקות סטייה מהכלל לפיה אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית. יש להדגיש, כי כלל אי ההתערבות אינו כלל "טכני", אלא כלל מהותי, שהגיונו נעוץ בעובדה שהערכאה הדיונית, בניגוד לערכאת הערעור, רואה ושומעת את העדים ואת הנאשם ויכולה להתרשם מהאופן בו הם מוסרים את עדותם - משפת גופם ומהתנהגותם הכללית בעת מסירת עדותם. לכן, ההלכה תקפה ביתר שאת, במקרים בהם עיקר הראיות מבוסס על עדויות מתלוננים ועדים ועל התרשמות ישירה מעדויותיהם. ראו, בענין זה, דברים שנאמרו בע"פ 4629/09 פלוני נגד מדינת ישראל (18.11.2009): "... ברי כי במקרים אלו המשקל הרב שיש להתרשמותה הבלתי-אמצעית של הערכאה הדיונית מהעדים וליכולתה לתור באופן ישיר אחר אותות האמת שנתגלו בעדויותיהם משפיע על היקפה המצומצם של התערבות ערכאת הערעור בממצאיה של הערכאה הדיונית...". אמנם, קיימים חריגים לכלל, אולם אלה יבואו לידי ביטוי רק במקרים חריגים ויוצאי דופן, "בהם מוצאת ערכאת הערעור כי המסכת העובדתית אשר נקבעה על ידי הערכאה הדיונית אינה מתקבלת על הדעת ואינה מתיישבת עם חומר הראיות". ראו גם: ע"פ 2694/09 פלוני נ' מדינת ישראל (23.6.2010) ופסקי הדין הנזכרים שם; רע"פ 7404/09 אברהם נ' מדינת ישראל (22.11.2009); ע"פ 6056/07 אלחמידי נ' מדינת ישראל (26.3.2009).

            על הטוען נגד ממצאי הערכאה הדיונית להראות עובדות ממשיות שאינן מאפשרות את קביעת הממצאים שנקבעו ולא די בהעלאת תמיהות באשר לממצאים אלו. ראו: ע"פ 2649/00 ישראל נגד מדינת ישראל (16.8.2001); ע"פ 3352/06 בוזגלו נגד מדינת ישראל (12.6.2008); ע"פ 7085/07 מדינת ישראל נגד פלוני (5.5.2008).